החלטה בתיק בר"ע 3405/07

1.         המשיבות הגישו כנגד המבקשת תביעה לבית משפט השלום ונתבעו על ידה בדרך של תביעה שכנגד.

ביום 25.4.07 העבירה המבקשת לידי המשיבות שאלון וביום 18.5.07 התקבל אצל בא כוח המבקשת תצהיר תשובות לשאלון הנ"ל. לטענת המבקשת, חלק מהשאלות לא נענו כלל, אף כי המשיבות היו אמורות להשיב להן, ולחלק מהשאלות ניתנו תשובות חלקיות בלבד. בשלב זה המבקשת לא פנתה לבא כוח המשיבות בדרישה להשלמת התשובות לשאלון.

2.         ביום 27.8.07 ניתנה על ידי בית משפט קמא החלטה מקדימה, לקראת ישיבת קדם המשפט בתובענה שנקבעה ליום 20.11.07. בהחלטה זו כלולות הוראות שונות שעל בעלי הדין לנהוג על פיהן, ובכלל זה הוראה בענין הגשת "בקשות ביניים", כדלהלן:

"כדי ליעל את קדם המשפט ולאפשר לקיים דיון ענייני אני מוסיפה ומורה, כי כל הבקשות שיש לדון בהם קודם לשמיעת הראיות, ובפרט אלה שעניינן הליכי גילוי מוקדם, תוגשנה בכתב בעוד 35 יום, והן תידונה לפי פרק כ' סימן א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (שדן בבקשות בכתב)".

3.         ביום 29.10.07 פנתה באת כוח המבקשת לבא כוח המשיבות בבקשה כי יימסר לה תצהיר תשובות מלא ומפורט, לנוכח הטענה כי התצהיר שהועבר ביום 18.5.07 לא כלל תשובות מלאות לכל השאלות. ביום 31.10.07 השיב בא כוח המשיבות לבקשה הנ"ל וטען, כי המשיבות ענו תשובות מספיקות על כל השאלות הרלוונטיות, כבר לפני למעלה מארבעה חודשים, וכי בכל מקרה חלף המועד להגשת בקשות בענין זה לבית המשפט.

4.         ביום 4.11.07 פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לחייב את המשיבות ליתן מענה מפורט ומלא לכל השאלות (בש"א 7610/07).

בהחלטה נשוא בקשת רשות הערעור, שניתנה ביום 19.11.07, דחה בית משפט השלום את בקשת המבקשת, מבלי שדן בה לגופה, בקובעו, כי דינה להידחות מחמת האיחור שבהגשתה. בית המשפט ציין, כי על פי ההחלטה מיום 27.8.07 היה על המבקשת להגיש בקשה כאמור עד ליום 2.10.07 והאיחור בהגשתה משבש את המועדים שקבע בית המשפט בקשר עם המשך הדיון בתובענה. עוד ציין בית המשפט, כי המשיבות השיבו לשאלון עוד ביום 18.5.07, ואין הסבר מדוע הבקשה הוגשה רק כעבור כחמישה חודשים מאז המועד האמור. הבקשה נדחתה לנוכח השיהוי הרב בהגשתה והמבקשת חויבה בהוצאות בסך 1,500 ש"ח לכל אחת מהמשיבות.

5.         לאחר עיון בבקשה החלטתי, כי מן הראוי לדחותה מבלי שיהיה צורך בקבלת תשובה.

6.         בבקשת רשות הערעור נטען, כי לא חל כל שיהוי בהגשת הבקשה לבית משפט השלום. בטענה זו מסתמכת המבקשת על האמור בהחלטת בית משפט השלום מיום 27.8.07, בדבר המועדים להגשת בקשות ביניים, כפי שזו צוטטה לעיל. אכן, בהחלטה האמורה נקבע, כי כל בקשות הביניים תוגשנה " בעוד 35 יום". אין ספק, כי מדובר בניסוח לקוי, כאשר הכוונה היתה שהבקשות תוגשנה "בתוך 35 יום". ואולם, לשיטת המבקשת, היא היתה אמורה להגיש את הבקשה הנדונה, בהתחשב גם בימי פגרת הקיץ ופגרת הסוכות, מיום 15.10.07 ואילך. הגשת הבקשה ביום 4.11.07, נעשתה, איפוא, במועד וללא כל שיהוי ממשי.

למותר לציין, כי הפירוש המילולי והטכני שניתן על ידי המבקשת להחלטת בית משפט השלום מיום 27.8.07, אינו יכול לעמוד, ולא יכול להיות ספק כי כוונת הדברים היתה שבקשות הביניים תוגשנה בתוך 35 יום, והכל כדי לקיים לוח זמנים הדוק לסיום ההליכים המקדמיים בתובענה.  הפירוש שבו אוחזת המבקשת אינו סביר בעליל, באשר משמעותו היא שבפועל לא ניתחם המועד להגשת הבקשות, אלא נקבע לכך "גבול תחתון" בלבד.

7.         המבקשת מוסיפה וטוענת, כי גם אם חל שיהוי בהגשת הבקשה, טעה בית משפט השלום במשקל שייחס לענין זה וכי דחיית הבקשה על הסף, מבלי שהיא נדונה לגופה, רק מהטעם האמור, אינה סבירה ואינה מידתית. בגדר טיעון זה מרחיבה המבקשת את טענותיה בדבר חשיבות הליכי הגילוי המוקדם ומשמעות הזכויות הדיוניות שיש לבעל דין בקשר להליכים אלה.

מבלי להידרש לסוגיות האמורות, נראה, כי אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית משפט השלום בהחליטו לדחות את הבקשה מחמת שיהוי. יודגש, כי אין מדובר רק בשיהוי בהגשת הבקשה ביחס למועדים שנקבעו על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 27.8.07.  האיחור הניכר בהגשתה מתייחס בעיקר למועדים שנקבעו בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות"). על פי תקנה 120(ב) לתקנות, רשאי בית המשפט לסרב לבקשת רשות למסור שאלון אם הבקשה לא הוגשה בתוך 15 יום לאחר תום המועד לקבלת התשובות לשאלון לפי תקנת משנה א' לתקנה הנ"ל. כפי שנקבע לענין התקנה הנ"ל בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בסע' 363, בעמ' 448: "תקנה זו באה למנוע הגשת בקשות ברגע האחרון, לפני בירור המשפט".

במקרה דנן, התקבלו אצל המבקשת תשובות המשיבות לשאלון כבר ביום 18.5.07. ככל שהמבקשת היתה סבורה שמדובר בתשובות חלקיות או חסרות, הרי שעל פי הוראת התקנות, היה עליה לפנות בבקשה לבית משפט בתוך 15 יום מהמועד האמור. דבר זה לא נעשה, ובכך איבדה למעשה המבקשת את זכותה שהבקשה תידון לגופה, אלא אם כן בית המשפט יראה לנכון לדון בבקשה על אף האיחור. למותר לציין, כי כאשר המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשתה בבש"א 7610/07 היא כלל לא נימקה מדוע יש מקום לדון בבקשה האמורה על אף אי העמידה במועד שנקבע בתקנות (או בהחלטת בית המשפט).

החלטת בית המשפט מיום 27.8.07 היתה החלטה כללית, שבעת הינתנה יש להניח שבית המשפט לא היה מודע להליכי הגילוי המוקדם שכבר התקיימו בין הצדדים, ואין לראות בה משום הארכת מועדים שכבר חלפו על פי הוראות הדין. ככל שהליכי הגילוי ננקטו ללא קשר להחלטה הנ"ל, ישירות ע"י בעלי הדין, היה עליהם להקפיד על קיום הוראות הדין בנדון, ואין לפרש את ההחלטה הכללית, שנועדה למקרים בהם הליכי הגילוי ייעשו לראשונה על-פי הוראותיה, כמבטלת מכללא את חובות בעלי הדין שעל פי התקנות וכמאריכה מועד שכבר חלף בטרם ניתנה ההחלטה. כפי שנקבע בסוגיה הנדונה בספרו הנ"ל של י' זוסמן, בסע' 353א, בעמ' 483: " ... האיסור לסטות מסדר הזמנים הקבוע בתקנה 120 מופנה בעיקרו לבעל הדין [במובחן מבית המשפט, צ.ז.], שלא יהיה רשאי לבקש צו לגילוי מסמכים מחוץ לסדר הזמנים האמור ... " (הדברים יפים גם לגבי שאלונים).

מעבר לכך, כפי שכבר צוין לעיל, המבקשת גם לא עמדה במועדים שנקבעו בהחלטה מיום 27.8.07.

אין להשלים עם משיכת הליכי הגילוי המוקדם על פני חודשים ארוכים, שכן, מטבע הדברים, בעלי הדין יבקשו שלא להחל בהגשת ראיותיהם בטרם סיומם של הליכים אלה, כך שכל דחייה בסיום שלב הגילוי המוקדם שאין לה נימוק מוצדק ומשכנע, מונעת בירור התובענה לגופה ביעילות ותוך זמן סביר. מכאן שאי היעתרות לבקשה בענייני גילוי מוקדם שהוגשה באיחור, מבטאת עקרונות של עשיית צדק ואינה גחמה גרידא. כפי שנאמר בסוגיה קרובה בספרו של ד"ר ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, תשנ"ט, סע' 161, בעמ' 150: " מגמת מתקין התקנות היא למצוא את האיזון הנכון בין הצורך לתת לבעל הדין כלים נאותים כדי לברר את אשר באמתחתו של יריבו ומנגד - שלא להכביד יתר על המידה על ההליך כולו".

יודגש, כי ההסדר הקבוע בתקנה 120(ב) לתקנות לא נועד רק לאפשר לבית המשפט לקיים את הדיון בתובענה ביעילות, אלא יש בו גם משום הגנה על זכויותיו של בעל הדין שכנגד, שידע שאין הוא צפוי להיות מוטרד בענייני גילוי מוקדם, אם לא הוגשה בקשה בנדון בתוך המועדים שנקבעו בתקנות, אלא אם בית המשפט ימצא לנכון למחול על אי העמידה במועד, לאחר שישמע טיעון בענין.

הימנעות המבקשת מנקיטת כל פעולה שהתחייבה מכך שלשיטתה לא קיבלה תשובות מספקות לשאלון, אלא כעבור למעלה מחמישה חודשים, אינה אלא שיהוי שבהעדר סיבות של ממש, היה נכון ליתן לו משקל.

על בעלי הדין לזכור, כי לא ניתן למשוך עוד ועוד את הליכי הגילוי המוקדם, שעל פי ההוראות שבתקנות אמורים להסתיים תוך זמן קצר יחסית לאחר השלמת הגשת כתבי הטענות. בצד זכותו של בעל דין למצות את זכויותיו לגילוי מוקדם, מוטלת עליו חובה לעשות כן במועדים הקבועים בדין, ואם הוא לא עמד במועדים אלה, ובהעדר טעם של ממש להאריכם, הרי שהוא סיכל במחדלו-שלו את האפשרות למצות את זכויותיו.